<h1>שבלי הלקט דיני נדרים ושבועות סימן מ"ח</h1>
<h2>דף יב.</h2>
תשובת הר"ר אביגדור שהשיב למורי הר"ר יהודה אחי שני ז"ל, כתבת, הנודר להתענות כל שני וחמישי של כל השנה, ובין אלו הימים חל ר"ח, חנוכה ופורים, מהו להתענות, מי אמרינן כההיא דמסכת תענית, אם גזירתינו קדמה לנדרו יבטל נדרו מפני גזירתינו. ועוד קשה לי על מה שכתב רבי יצחק פאסי ז"ל בסוף מסכת פסחים, ירושלמי [שבועות פ"ג מ"ד] שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח, ומשמע, מתוך שחלה שבועה בשאר ימים חלה נמי אלילי פסחים, התם נמי לימא מתוך שחל נדרו אשאר ימים להתענות בהם, חל נמי אהני שני וחמישי שר"ח חנוכה ופורים חלו בהם. תשובה, לכאורה נראה שלא יתענה, הואיל וגזירתינו קדמה, ודאי לאו אדעתא דידהו נדר. ולא מהני כולל להאסר במה שלא היה בדעתו בשעת הנדר וסתמו כפירש, כאילו פירש חוץ מן הימים הללו, ודמי להא דתנן פרק ר' אליעזר [נדרים ס"ו ע"א] ומייתי לה בפרק ד' נדרים [כ"ה ע"ב], פותחין בשבתות ובימים טובים, בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר' עקיבא ולימד, נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ופירש רבנו אליעזר ממיץ בפי' נדרים, נדר אדם להתענות חדש, אמרו לו הרי בזה החודש שנדרת יש שבתות וימים טובים, אמר להם, לא נתכוונתי להם, אפילו היתר חכם אינו צריך, דדברים שבלב כי הני דמוכחי הוו דברים, דלאו אדעתא דידהו נדר. אבל קשה על פירושו, דכל הני פותחין השנויין באותו הפרק אין פירושן שיהיו מותרין בכדי, אלא על ידי חכם שהוא מתירו בפתח חרטה זו. ותו קשה ההיא דירושלמי, שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח, אמאי לא אמרינן התם דלאו אדעתא דלילי הפסח נדר. ונראה לפרש, פותחין בשבתות וי"ט, פי' נדר להתענות חדש ונאסר ע"י כולל אף בשבתות וי"ט כי ההיא דירושלמי דאסור במצה אף בלילי פסחים, ובסוף נתחרט ובא לשאול לחכם פותח בחרטה זו ואומר, אילו נזכרתי בשבתות ובי"ט הייתי אומר בפירוש, אתענה חדש חוץ משבתות וי"ט דומיא דאילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דמייתי לה בגמרא [כ"ה ע"ב], והחכם מתירו ע"י חרטה זו, בראשונה היו אומרים דלא מהני היתר אלא לאותם הימים אבל לשאר ימים לא מהני, עד שבא ר' עקיבא ולימד שהותר הכל. ולפי פירוש זה אם הוא נכון, גם לענין שאילתא דשאילנא קדמך צריך שאלה לחכם, דבלאו הכי לא מישתרי דהא חייל ע"י כולל. וההיא דמסכת תענית אם גזירתינו קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזירתינו וכו', לא בעי למימר ידחה נדרו דלא חייל כלל וילך לאכול בלא היתר חכם, אלא מצוה עליו לדחות נדרו על פי חכם מפני גזירתינו לדחות נדרו על פי חכם מפני גזירתינו שקדמה, אם נדרו קודם לגזירתינו יתענה ואין לו פתח להתחרט עליו לומר אילו הייתי יודע שהחכמים עתידים לגזור ולעשותו יו"ט מפני הנס לא הייתי נודר, דהוה ליה נולד ואין פותחין בנולד, אם גזירתינו קדמה, מצוה עליו לישאל לחכם ויפתח בחרטה אילו נזכרתי מגזרת חכמים שעשאוהו יו"ט הייתי מוציאו מכלל איסור שאר הימים ואין זה נולד ויתיר לו החכם ויאכל, ודמי לשבתות וי"ט דפותחין בהם, הלכך לא תקשה ההיא דתעניות אמאי לא חייל ע"י כולל, דאפילו בלא כולל נמי חייל, כיון דלא מיתסרי אלא מדרבנן להתענות בהו כדפרשינו לעיל בחצי שיעור לריש לקיש אלא ידחה נדרו, פירושו כמו שכתבתי וילמוד סתום מן המפורש, שאם בשביל גזירת חכמים שלא תעקור ממקומה מצוה עליו לישאל על נדרו, כ"ש בשביל מצוה דאוריתא כדי לאכול מצה בליל פסח דמצוה עליו לישאל על נדרו, דכיון שיכול לעשות ע"י שאלה שלא יעבור בבל יחל ומצות עשה תעמוד במקומה, דמי דהא דריש לקיש דאמר פרק ג' מינין [נזיר מ"א ע"א, נ"ח ע"א], ובמנחות פרק התכלת [מ' ע"א], ובפרק ר"א דמילה [שבת קל"ג ע"א], כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב וכו'.
<h2>דף ל:</h2>
תשובת הרב ר' אביגדור למורי הר"ר יהודה ז"ל, כתבת, הנודר שלא יבא בעיר אך אם יחלה אחד מקרוביו, ואחר כך נולד לו בן וחלה מהו, דעתו של אדם אף על הנולדים או לא. תשובה, נראה דדעתו אף על הנולדים, מדכתיב [שופטים כ"א] ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר, איש ממנו לא יתן את בתו לבנימין, ודרשינן בפרק יש נוחלין [ב"ב קכ"א ע"א], ופרק בתרא דתעניות, ממנו ולא מבנינו, טעמא דכתיב ממנו, דמשמע מיעוטא, מכלל דסתמא אף הבנים בכלל שבועה. ותו, מדאמרינן פרק יש נוחלין [ב"ב קכ"ח ע"ב], האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים, תטול כאחד מן הבנים ובבנים הבאים לאחר מכאן, אלמא, דדעתו של אדם אף על הנולדים לאחר מכאן, אע"ג דאין פותחין בנולד, היינו לעקור הנדר מעיקרו ולבטלו צריך שיפתח בנדר שאינו נולד, אבל לקיים הנדר ולהעמידו באיסורו אין חילוק בין נולדים לילודים, דאתרוויהו חייל, וה"ה אם הוציא דבר מן הכלל, שבשעה שנדר כך היתה דעתו על הנולד כמו על הילוד.
